דברים

(הרעיון עלה בי תוך כדי שמיעה של שיעור של סיון רהב מאיר) דיון מפורסם בין בית שמאי לבין בית הלל עוסק בשאלה איך להתייחס לחבר שקנה מוצר כלשהו: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן … להמשך קריאה

פרשת האזינו, היא מן הקשות ביותר בתורה כולה. השירה כתובה במילים נשגבות, שכוונתם בדרך כלל איננה ברורה לחלוטין. הפעם ננסה לעמוד על שני פסוקים, שהם מפתח לפרשה כולה. שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל:  הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת … להמשך קריאה

בימים אלה של הכנה לקראת השנה החדשה, בזמן שהאשכנזים מצטרפים לבני עדות המזרח ומתחילים לומר סליחות, עלולה להתגנב ללב תחושה של נמיכות רוח. אנחנו עסוקים בכל יום בוידוי על חטאים, ברגשות אשם על הנפילות שלנו במשך כל השנה בתחומים רבים … להמשך קריאה

ברית עם הורים יכולים להוריש לילדיהם תכונות גנטיות, התנהגויות שונות או רכוש. אך, האם הם רשאים להוריש לבניהם התחייבויות שקיבלו על עצמם ? מפרשת השבוע שלנו, עולה לכאורה שכן: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם  … לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' … להמשך קריאה

ירידה לפרטים, היא תכונה טובה, כאשר היא באה במידה. אך כאשר היא מוגזמת, היא תמוהה ומציקה. במתכון לאפיה ובישול, אנו מוצאים בדרך כלל כמויות, אך רק לעיתים נדירות יטרח המתכון להסביר לנו איך בדיוק למדוד אותן. אני יכול למצוא במתכון … להמשך קריאה

כאשר דנה התורה ביחסי עובד ומעביד היא קובעת את ההלכה הבאה כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן: כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ חז"ל פירושו את הדין … להמשך קריאה

פעמים רבות אנו מסיקים על חשיבותו של דבר מכך שהוא מופיע פעמים רבות יותר. אך השיטה הזו עלולה להביא אותנו לטעויות לוגיות קשות. קחו למשל דוגמא ממתמטיקה. אם מופיעים בעמוד של מספרים יותר סימני "–" (מינוס) מאשר סימני "+" (פלוס), … להמשך קריאה

היקום בנוי על פי תוכנית, שהסימטריה העמוקה שלה מצויה באופן כלשהו במבנה הפנימי של השכל שלנו (פול ולרי)[1] כל חריגה מן הסימטריה, אם כן, תופסת את תשומת ליבנו, ומאתגרת את המחשבה. אחת כזו, נמצאת בפתיחת פרשת השבוע שלנו: רְאֵה אָנֹכִי … להמשך קריאה

הביטוי כוחי ועוצם ידי משמש בפינו כביקורת על גאווה של מי שלוקח לעצמו את התהילה על מפעל מסויים, ואיננו זוכר את מי שעשה אותו באמת. מקור הביטוי הוא בפרשת השבוע, המזהירה אותנו לפני הכניסה לארץ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת … להמשך קריאה