במדבר

בתקופה האחרונה אנו שומעים יותר ויותר, על פעולות שעושה ישראל מעבר לגבול. פעולות שפעם היה להן אישור רק ממקורות זרים, נחשפות היום לעיני כל, ביוזמה שלנו.[1] בפרשה שלנו, אנו עשויים לראות דפוס פעולה דומה, המשמש לאותם צרכים. התורה מספרת לנו: … להמשך קריאה

באתר התנ"ך הממלכתי, על במדבר פרק ל"ב, מצאתי את הכיתוב הבא: שבטי ראובן, גד וחצי המנשה פונים למשה ומבקשים לקבל את עבר הירדן המזרחי שנכבש לא מכבר, מכיוון שהם רועי-צאן, והאדמה באזור הזה מתאימה מאוד למקנה.[1] אני מניח שכך זוכרים … להמשך קריאה

כחלק מן ההכנה לכניסה לארץ, מצווה הקב"ה את משה ואלעזר הכהן לערוך מפקד לשבטים ולמשפחות, ואחר כך מלמד אותם כיצד תתבצע חלוקת הארץ: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ … להמשך קריאה

פתיחתה של פרשת בלק עוסקת ברקע העימות בין מואב (ומדיין) לבין עם ישראל: וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד כִּי רַב הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הפסוקים האלה, הנראים כקלים … להמשך קריאה

פרשת חוקת פותחת בעניין פרה אדומה, שהוא מן המצוות הקשות ביותר להבנה, שניתנו לעם ישראל. המדובר הוא על הצורה שבה אדם יכול להיטמא מן הטומאה הקשה ביותר – טומאת מת. כל אדם שבא במגע עם מת, הזיז אותו, או אפילו … להמשך קריאה

קורח שעל שמו נקראת פרשתנו, הפך לסמל למחלוקת. כאשר רצו להתריע על מחלוקות הנמשכות עד עצם היום הזה, השתמשו בפסוק (מפרשת פינחס) ואמרו (מופיע ב"מאוצרנו הישן" בשם פירוש "חמש ידות"):  וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר כו יא) – בני קרח … להמשך קריאה

בכל מקום שבו התורה נוקטת בלשון דומה, אנו רגילים להצביע על הדמיון בין שני העניינים. אך לא פחות מכך, מחייבת אותנו הלשון הדומה למצוא את ההבדלים בין המקומות הללו. הבדלים כאלה, יכולים להיות דקים מאוד בניסוח, אך עקרוניים מאוד במהות. … להמשך קריאה

עם ישראל נמצא כבר שנה במדבר סיני, ושוב מגיע זמנו של קרבן הפסח. הקב"ה מצווה להקריב את הקרבן, ואז מתגלה שישנם אנשים מסויימים, שאינם יכולים להיות שותפים: וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא … להמשך קריאה

פרשת נשא, היא הארוכה ביותר בין פרשות התורה – 176 פסוקים. אורכה זה בא לה במיוחד בגלל החלק האחרון שבה – קרבנות הנשיאים. מפרשים רבים טיפלו בשאלה הבולטת לעין – מה ראתה התורה לחזור 12 פעמים על קרבנות הנשיאים, על … להמשך קריאה

הפסוק וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי, המופיע בפרשתנו, אינו מעורר כשלעצמו שום עניין יוצא דופן. אך כאשר בודקים אותו בהקשרו, מגלים את המפתיע שבו: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר … להמשך קריאה