שופטים – החוק והחיים

פעמים רבות אנו מסיקים על חשיבותו של דבר מכך שהוא מופיע פעמים רבות יותר. אך השיטה הזו עלולה להביא אותנו לטעויות לוגיות קשות.

קחו למשל דוגמא ממתמטיקה. אם מופיעים בעמוד של מספרים יותר סימני "–" (מינוס) מאשר סימני "+" (פלוס), האם ניתן להסיק מכאן שיש בעמוד יותר מספרים שליליים ? מי שיסיק כך, אינו יודע לקרוא. שהרי מספר שאין עליו שום סימן, הוא מספר חיובי.

מדוע כך ולא הפוך ? מדוע לא בחרו לסמן מספר שלילי על ידי כך שאין עליו סימן ? ההסבר הוא פשוט – רוב המספרים בהם אנו משתמשים, הם מספרים חיוביים (אולי חוץ מן המספרים בחשבון הבנק …), ולכן אין טעם לסמן אותם בסימון זה בכל פעם מחדש. עדיף לסמן את היוצאים מן הכלל. מכאן שהסימון אינו מעיד על התפוצה והחשיבות, אלא לפעמים על ההפך.

נראה איך הדבר בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע שלנו, ולאחר מכן, גם בחיים.

השבת הזו היא לכאורה השבת של אנשי מערכת המשפט ואכיפת החוק – שופטים, שוטרים, עורכי דין וכדו'. רשימת הנושאים בפרשה עוסקת במשפט, בעונשים על חריגות, בהגבלות חוקיות על השלטון, בזכויות קנייניות של חלקים שונים של עם ישראל, וכדו'.

ובין כל הפסוקים הללו מסתתר פסוק אחד תמים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ".

המשפט הפשוט הזה אינו כל כך פשוט להסבר, וההוכחה לכך היא שכמעט כל פרשן מפרש אותו קצת אחרת. בכל מקרה ניסוח הפסוק הזה מלמד שהוא אינו עוסק בכללים משפטיים חמורים אלא במעין הדרכה כללית, ובלשון הזהב של רש"י:

"התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו"

לכאורה היחס הכמותי בין החוקים והמשפטים המופיעים בפרשה בהמוניהם, לבין הפסוק הבודד המדבר על חיים בתמימות, מעידים על כך שהתורה מייחסת חשיבות גדולה יותר לחלק הראשון. אך שוב, לפי הכלל שקבענו לפני כן, העניין הוא בדיוק הפוך. עיקרם של החיים אינו קשור לחוק אלא לכל אותם הדברים שהם מעבר לחוק. זהו אולי משמעו של הביטוי "דרך ארץ קדמה לתורה". התורה אינה מסתפקת בדרך ארץ לבד, אלא טורחת להגדיר דברים מבחינה משפטית ברורה, אך בסופו של דבר החלק המרכזי בחיים, מודרך על ידי אותה דרך ארץ, מבלי להיזדקק להגיע לסעיפי החוק.

לפני כמה שנים, כאשר עמדתי לחתום חוזה עם קהילה בחוץ לארץ, עברתי קורס מזורז לנושא של חוזים. המשפט שנחרט אצלי יותר מכל היה: "חוזה צריך לשכב עמוק במגירה. אם הוא נשלף משם, זה סימן לבעיה …"

היחסים שלנו מלאים בחוזים – עבודה, שכירות, זוגיות, הורות ועוד. בכל היחסים הללו, חשוב להיות מודע לחובות ולזכויות המשפטיות, אך לא לראות בהן עיקר. אין צורך לברר האם אני חייב להכין קפה לאשתי, או לחייך לילדי, אפשר וכדאי לעשות זאת בלי קשר לחוזה – בתמימות.

אין סיכוי לכתוב דברים כאלו ב"שלחן ערוך", "כתובה" או כל מסמך משפטי אחר, מכיוון שהם כל כך נפוצים וכל כך בסיסיים. אך הדברים הללו הם הבסיס  האמיתי עליו נבנים היחסים האמיתיים בחיים.

מחשבה 1 על “שופטים – החוק והחיים”

  1. יוקי היקר,
    אתה כותב: "ובין כל הפסוקים הללו מסתתר פסוק אחד תמים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ".
    ובהמשך אתה מדגיש כי מהקורס בנושא חוזים "המשפט שנחרט אצלי יותר מכל היה: "חוזה צריך לשכב עמוק במגירה. אם הוא נשלף משם, זה סימן לבעיה …"
    ואכן, על חוזה כזה שנחתם ע"י שני צדדים וישאר במגירה מבלי שמי מהצדדים יבקש לעיין בו כדי לבדוק מה כתוב בו או באחד מסעיפיו, ניתן לומר – לשבחם של כל הצדדים לחוזה – כי הם חתמו עליו כאנשים "תמימים", אנשים שהעלו על הכתב את הסכמותיהם ההדדיות ביושר ובהגינות הדדית מבלי שמי מהצדדים ניסה "לשתול" בו סעיפים נסתרים וחבויים לטובתו "ליתר ביטחון". חוזים שנחתמים בדרך וברוח זו, גם לא יגיעו לשופט.
    והאמור אמור ונכון גם לגבי כל הקשור במערכת היחסים שבין אדם לחברו ועל כך ניתן לומר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם רֵעֶךָ".
    יישר כוח גדול על הדברים
    שבת שלום,
    מיכאל

    הגב

כתיבת תגובה

תפריט נגישות