ברית עם
הורים יכולים להוריש לילדיהם תכונות גנטיות, התנהגויות שונות או רכוש. אך, האם הם רשאים להוריש לבניהם התחייבויות שקיבלו על עצמם ?
מפרשת השבוע שלנו, עולה לכאורה שכן:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם … לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם … לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
הקב"ה כורת ברית הכוללת התחייבות לשמור את כל דברי התורה. במעמד הזה נוכח הדור העומד להיכנס לארץ ישראל. אך בתוך כדי הדברים מרחיב משה רבנו את מעגל המתחייבים בברית ואומר:
וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:
וכפירושו של רש"י במקום: וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה – ואף עם דורות העתידים להיות:
אך כיצד יכול הדור העומד במעמד הברית, לחייב את אלו שאינם נמצאים שם, ועדיין לא באו לעולם ?
התשובה לשאלה זו מצויה בהגדרה חשובה המופיעה גם היא בפסוקי הברית:
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים … וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם …
אין מדובר כאן על ברית של יחידים רבים העומדים יחדיו כדי להיכנס כל אחד בפני עצמו בברית. כאן נוצר גוף חדש – עָם – הגדול מסכום חלקיו.
היחס בין עם לבין בני העם, יכול להיות מובן (או לא מובן) על פי היחס בין קו גאומטרי לנקודות שעליו. קו אמנם הוא אוסף כל הנקודות העונות להגדרה מסויימת, אך הוא איננו מסתכם בנקודות. גם העם כולל יותר מאשר כל בני העם. הוא גוף שאיננו חדל להתקיים גם לאחר שכל חבריו ברגע נתון כבר אינם קיימים והוחלפו באחרים.
מכיוון שהברית נעשית לא עם היחידים אלא עם העם, הרי שהיא מחייבת כל מי שיהיה אי פעם חלק מן העם הזה, ברצונו או בעל כרחו.
בימים אלו, שבהם אנו מתכוננים לימי הדין והסליחה, חשוב לזכור את הנקודה הזו, העשויה להיות קריטית בעמידתנו לפני הקב"ה בימים הנוראים. בעל ה"שפת אמת"[1] על פרשתנו אומר:
היום כולכם – כי הכלל ישראל לעולם עומדין לפני הקב"ה והעבודה רק לכל פרט לבטל עצמו אל הכלל … ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה כי החטא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל ולכן יכול לחזור לשורשו … (מאמר משנת תרל"ה)
האדם הפרטי יכול לסטות מן הדרך ולחטוא במקרה, אך עם ישראל הוא יציב ובעל זכויות. כאשר אנחנו רוצים לזכות בדין בראש השנה, חשוב לעשות זאת לא כבודד ותלוש, אלא כחלק אינטגרלי מעם ישראל. התשובה בימי הדין והסליחות צריכה להיות קודם כל השיבה אל החיבור לכל עם ישראל.
[1] ר' יהודה אריה ליב ב"ר אברהם מרדכי אלתר,תרז' – תרסה' (1847-1905) האדמו"ר השני של חסידות גור.