ויקרא
צו
חסרון כיס
פרשת השבוע שלנו נקראת על שם המילה הפותחת את הפסוק השני שלה:
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
הפסוק הזה הוא קשה מאוד, ויש לי עליו יותר שאלות מתשובות: על איזו עולה מדובר כאן ? לא מפורטים כאן דיני עולה כל שהיא.
אך הפעם נתייחס רק לפרט אחד אותו מוסיפים חז"ל, כמובא ברש"י:
אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס
חז"ל שאלו את עצמם מדוע צריך לצוות דווקא במקרה הזה, הרי ישנם עוד הרבה קורבנות, ועוד הרבה מצוות אחרות, שלא נאמרה בהם לשון ציווי.
התשובה של רבי שמעון היא, שצריך לצוות במיוחד במקום שבו יש הפסד כספי.
גם כאן, רב הנסתר על הנגלה. המפרשים חלקו ביניהם בשאלה האם רבי שמעון חולק על הדעה הראשונה, או מוסיף עליה, ובעיקר ניסו לחפש, מהו אותו חסרון כיס עליו מדבר רבי שמעון.
יש האומרים שמדובר על קרבן עולה, שבו הכהנים אינם מקבלים רווח כספי, מכיוון שכולו עולה למזבח. כנגד הפירוש הזה, שואלים אחרים – הרי הכהנים מרוויחים את העור של הקרבן.
יש המפרשים שמדובר על האש שדולקת על המזבח תמיד, ללא כל צורך, ומכלה הרבה עצים. אך יש המקשים על כך, שהרי זוהי אינה המצווה היחידה שאיננו יודעים את מטרתה, וכמעט כל עבודת בית המקדש עולה כסף רב, ולא ברורה התועלת שלה.
לכן יש גם המפרשים שרבי שמעון לא דיבר על המצווה המופיעה כאן, אלא אמר בצורה כללית, שבכל מקום שבו יש חסרון כיס, צריך לזרז.
כך או כך, אנחנו רואים כאן עקרון חשוב – אנשים לא ששים לעשות דברים שגורמים להם להפסד כספי. זה לא אומר שהם לא עושים, אבל צריך לזרז אותם.
העיקרון הזה, אם ננסח אותו בצורה החיובית אומר שרווח כספי, הוא בהחלט מדרבן טוב לעשייה, כך שמי שרוצה להשיג משהו, טוב יעשה אם ישלם עליו.
את העיקרון הזה ספגתי בבית עוד מגיל צעיר. כאשר הייתי חניך, ואחר כך מדריך בבני עקיבא, האידאל, כמו שנוסח בחוברות ההדרכה היה הליכה לקיבוץ. היו מהוגי הדעות של הקיבוץ הדתי שהגדילו לעשות, וקבעו שלא ניתן לחיות חיים תורניים, אלא במסגרת הקיבוץ.
הרעיון של קיבוץ, כמו של המדינות הקומוניסטיות הוא – ניתוק בין הקושי והכמות של העבודה, לבין ההשתכרות. השכר של כל אחד הוא לפי הצרכים שלו, בעוד שהעבודה שלו היא לפי היכולת.
לכן, אם אתה רווק נמרץ ומוכשר ועובד בניהול ענף גדול ומכניס לקיבוץ, תקבל הרבה פחות תקציב מחבר אחר נשוי עם 6 ילדים שאינו יודע לעבוד אלא בעבודה פשוטה וקלה.
הרעיון הוא מדהים, אך כמו שאמר אפרים קישון:
הקומוניזם הוא רעיון נפלא, הבעיה היחידה היא שאפשר גם להגשים אותו.
בארצות הקומוניסטיות זה לא עבד אף פעם, ולכן כולן היו טוטליטריות והחזיקו משטרה כדי להכריח אנשים להיות קומוניסטים. בקיבוצים, החילוניים והדתיים, זה עבד בדור הראשון, שהגיע בהתנדבות, אך נכשל בדורות הבאים, שנולדו לתוך מציאות שלא שאלו לדעתם עליה.
ואבא שלי היה אומר, שהקומוניזם הוא לא אנושי. עבודה ללא תמריץ לא יכולה להחזיק מעמד. התוצאות של המשטרים הקומוניסטיים, וגם של הקיבוצים בארץ, מוכיחות זאת, ללא כל ספק.
חז"ל לעומת זאת היו אנושיים וראליים. ודאי שיש מקום להתנדבות, לאלטרואיזם אמיתי, אך זה לא יכול להיות הכלל המחזיק את הכל, וכדי להצליח, צריך לתת לאנשים תמורה. גם בתקופה שבה אנחנו נמצאים, שבה יש התנדבות ברמה העמוקה ביותר, עד כדי מסירות נפש, פשוטו כמשמעו, צריך לזכור, שמלחמה היא תקופה שצריכה להיות יוצאת מן הכלל, ולא הכלל הקבוע.
בצורה עמוקה, כסף משמש כאן כיצר הרע, במובן הטוב של המושג, אבל על כך בלי נדר, בפעם אחרת.
י"ט באדר ב', תשפ"ד, רעננה[1]
[1] כדאי לקרוא את מאמרו של נתן אלתרמן (שבשבת כ' אדר ב' יחול יום הזכרון שלו) "ההון והרקע". https://benyehuda.org/read/14252 הדברים שהוא אומר שם, נוגעים באותו נושא, אך מסקנתו אחרת.