כחלק מן ההכנה של הכהנים לכניסה לתפקידם, אומרת התורה בפרשתנו:
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה’ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב: עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’: וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַה’ כָּלִיל תָּקְטָר:
כשמתבוננים בפסוקים אלה בעיון, מגלים כי לא ברור על מי הם מדברים. בפתיחה נאמר זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו, כלומר מדובר על כל הכהנים, בין כהן הדיוט (פשוט) ובין כהן גדול. לעומת זאת, בסיום נאמר וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַה’, כלומר מדובר אך ורק על הכהן הגדול.
ניתן היה לפתור את הסתירה ולומר שרק במדבר, כאשר היה מדובר בכהנים הראשונים, היה צריך כל כהן להביא את המנחה הזאת, אך בהמשך, רק הכהן הגדול יביא אותה ביום שבו הוא נמשח. כך נסביר את המילים חָק עוֹלָם המופיעים בפסוק המדבר על הכהן הגדול בלבד.
אך לרש"י יש הסבר אחר לביטוי חָק עוֹלָם:
אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מִנְחָה תָּמִיד וגו' וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו וגו' חָק עוֹלָם וגו' (פסוק טו)
לדעתו, ההבדל בין הכהן ההדיוט לכהן הגדול קיים בכל הדורות, כולל בדור המדבר. בעוד שההדיוט מביא קרבן פעם אחת בחייו, ביום שבו הוא נמשח לעבודה, הרי שהכהן הגדול צריך להביא תמיד – בכל יום.
על פי דברי רש"י ניתן אולי לומר, שאצל הכהן הגדול, כל יום הוא היום הראשון לעבודתו.
אך מדוע דווקא הכהן הגדול ? על כך ניתן להציע שני הסברים לפחות.
תפקיד הכהן הגדול טומן בחובו סכנה גדולה מאוד. בתור מי שמנהל את המשכן, ובדורות הבאים גם את המקדש, ושולט בכל מה שנעשה בו, הוא עלול לחרוג מתפקידו, ולראות את עצמו כבעל הבית של המקום. זו עלולה להיות פגיעה אנושה בבית הזה המיועד אך ורק להשראת שכינתו של הקב"ה ולא לשירותו של שום אדם.
לכן, מצווה התורה את הכהן להביא בכל יום את המנחה, המסמלת את כניסתו לעבודה. בצורה כזו, מרגיש הכהן הגדול שבכל יום הוא צריך לבקש רשות על מנת להתחיל את עבודתו מחדש, ואין הוא יכול להרגיש כבעל הבית, ואולי אפילו לא כבן בית.
בנוסף על כך ניתן לומר שהכהן הגדול, הקובע את דרכו של המשכן או המקדש, צריך שלא לקפוא על שמריו. הוא צריך להתחדש בכל יום, על מנת להוביל את המשכן, ואת עם ישראל כולו לקשר מתמיד ומתחדש עם הקב"ה – שיר חדש אשירה לך.
מובן הוא שבכל אחד מאיתנו קיים הכח של השליטה והניהול במערכות שונות ומשונות, וצריך ללמוד את לקח הכהן הגדול, שאסור לו להתיישן בתפקידו.
כאן אפשר להוריד קובץ להדפסה: