ישנן דרשות מפורסמות, שאנו זוכרים אותן היטב, אך לא תמיד זוכרים את ההקשר.
כזו היא הדרשה העוסקת בהידור במצוות (שבת קלג:):
זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאים, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה ובקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראים נאים
הדרשה היא מובנת, אך פחות מובן ממנה ההקשר. המילים זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, לקוחות משירת הים:
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ וכו'
קשה להבין מה ראתה התורה לדבר על הידור במצוות, תוך כדי השירה על הצלת עם ישראל.
כמובן, ניתן לענות שאנו עוסקים בדרש ולא בפשט, ומעצם מהותו של הדרש הוא מנותק מן ההקשר. ואף על פי כן, ננסה למצוא את ההקשר, גם אם אנו עוסקים במישור הדרש. לשם כך, נשתמש בדרשה נוספת מפורסמת על המילים הללו (מכילתא):
רבי אליעזר אומר, מניין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר נביאים, שנאמר זֶה אֵ-לִי
רבי אליעזר אומר כאן, שהרמה הרוחנית שאליה הגיע עם ישראל בקריעת ים סוף, הייתה כל כך גדולה, עד שגם האנשים הנמצאים בדרך כלל בשולי החברה, הגיעו להשגות רוחניות גבוהות יותר, מגדולי הנביאים, כגון יחזקאל, המפורסם בתיאור של מעשה המרכבה.
אחרי קריאות ההתפעלות שלנו מן המעמד הגדול ומן ההשגות הרוחניות, ראוי לשאול שאלה פשוטה – כמה זמן החזיקה מעמד הרמה הרוחנית הגבוהה הזו ?
הפרשה לא משאירה אותנו הרבה זמן במתח. מייד לאחר קריעת ים סוף והשירה בעקבותיה, מספרת לנו התורה שעם ישראל נתקל בבעיה של מים, וישר הם מתלוננים. כחודש אחר כך, כבר מגיע העם לדפוס התלונה הקבוע:
וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:
כיצד קרה שההתעלות הגדולה הזו, לא מחזיקה מעמד בעם ?
יתכן שלך מכוונים חז"ל. במקום להשאיר את המילים זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ, במובנן הפשטי של ההתפעלות מן ההתגלות הגדולה, הם מעבירים אותנו למישור אחר – קיום תורה ומצוות. אך לא קיום סתמי על מנת לצאת ידי חובה, אלא חיפוש אחר ההידור במצוות.
אם רוצים לשמר את הרמה הרוחנית למשך זמן ארוך ומשמעותי, צריך לקבע אותה במעשים. ההתפעלות כשלעצמה שקולה לניצוץ המצית את הבערה, אך הניצוץ כבה מייד, ואם אין חומר בעירה, לא תהיה המשכיות לאש.
כך, בכל פרוייקט גדול, צריך להבדיל בין האירוע המצית את ההתלהבות, לבין הדרך לשימורה – התלהבות ואקסטזה בהתחלה, ועבודה ארוכה ומלאת פרטים בהמשך.
כאן אפשר להוריד קובץ להדפסה: