הושע בן נון
שמו של אדם, או להבדיל חפץ, עשוי לשמש כאמצעי טכני בלבד להבדיל בינו לבין אחרים, או כאמירה מהותית על תוכנו. אך כאשר משתנה השם, הדבר מעיד בודאי על שינוי תוכני, שהרי הצורך הטכני נפתר כבר בשם הקודם. מאתגר עוד יותר הוא שינוי שאינו עקבי ב100% ומותיר גם את הכינוי הקודם.
מבין האנשים ששמם שונה בתורה, נעסוק היום ביהושע בן נון, או בשמו המקורי הושע.
הפעם הראשונה בה אנו פוגשים את שמו המקורי, היא בפרשת שלח לך. התורה מספרת לנו, שאחד מן המרגלים היה הושע בן נון, ומשה רבנו קרא לו יהושע.
התורה אמנם אינה מסבירה מהי משמעות שינוי השם, אך הדבר ברור כמעט מאליו. הוספת הי' לשמו של הושע, הופכת את התחילית של שמו לשם השם, י-ה. הצירוף הזה שכיח מאוד בשמות יהודים כתחילית כגון יהודה, יהונתן, יהושפט, או כסיומת כגון ישעיהו, ירמיהו, ועוד רבים. מכאן גם דברי חז"ל המצוטטים ברש"י:
ויקרא משה להושע וגו' – התפלל עליו: י-ה יושיעך מעצת מרגלים:
מכאן ואילך, כל האיזכורים של יהושע בן נון בתורה, כוללים את הי' המתחילה את שמו. כולם, חוץ מאחד, המופיע בפרשתנו, בסוף שירתו של משה:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:
מה ראתה התורה לחזור לשמו המקורי של יהושע, דווקא עכשיו, כ40 שנה לאחר שהוחלף ?
רש"י מתייחס לתופעה הזו ואומר:
ולמה קוראו כאן הושע ? לומר שלא זחה דעתו עליו, שאף על פי שנתנה לו גדולה, השפיל עצמו כאשר מתחלתו:
לפי דבריו, שמו המקורי של יהושע, מעיד על ענווה. למרות שכבר קיבל שם חדש, בו משולב שמו של הקב"ה, הרי שדווקא עתה, בשעה שהוא מקבל את המנהיגות על עם ישראל, מידיו של מורו ורבו, הוא אינו משתמש בשם המשודרג, אלא במקורי, כמו שהיה מתחילתו, כשעדיין לא חלם להיות מנהיג.
על דבריו של גדול הפרשנים רש"י, ניתן להוסיף נקודת מבט, הקשורה גם היא בקבלת ההנהגה, אך מן הכיוון הנגדי.
באחד מן העיונים, עמדנו על ההבדל שמציבה התורה בין שני המרגלים שלא נכנעו לדעת הרוב – יהושע בן נון וכלב בן יפונה. בתוך העונש לעם ישראל בעקבות חטא המרגלים אנו מוצאים:
אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:
ומה עם יהושע בן נון ? מדוע הוא לא נזכר כמי שיבוא אל הארץ (כמו שבאמת קרה בסוף) ? יתכן שההבדל הוא, שבעוד כלב, יכול לזקוף לזכותו את ההשג של העמידה מול הקבוצה, הרי שיהושע עשה זאת, תוך שימוש בכחו של משה רבנו, בעקבות השם שקרא לו.
אם כך, הרי שמלבד שם ה' הכלול בשמו של יהושע, מסמל שמו החדש, גם את התלות במשה רבנו. ההמשך של דרכו של משה רבנו הוא רצוי מאוד, אך אם עובדה זו תשתלט לחלוטין, יאבד עם ישראל את הכוחות המיוחדים ליהושע, שיבואו לידי ביטוי במהיגותו החדשה. לכן, דווקא בזמן בו הוא מקבל את רסן השלטון, חייב יהושע לזכור את עצמיותו, עוד לפני שהושפע ממשה רבנו, כדי להוסיף את הפן המיוחד לו בהנהגת עם ישראל.
השילוב הזה בין מה שקיבלנו מן ההורים והמורים לסוגיהם לבין הפן העצמי שלנו צריך ללוות כל אדם לאורך כל חייו, ולהתחדש בנקודות הצומת החשובות בין תפקיד לתפקיד.
כאן אפשר להוריד קובץ להדפסה: