אנחנו קוראים השבת את ההפטרה השישית משבע הפטרות הנחמה.
ההפטרה (בישעיהו פרק ס) מתארת את שיבת עם ישראל לארצו לאחר הגלות:
שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה …
תוך כדי התיאור הנפלא של השפע, נשאלת שאלה:
מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם
הנביא ממשיל את שיבת העם לארצו, בשני דימויים – עב (ענן) ויונה.
מדוע יש צורך להביא יותר מדוגמא אחת ? יש שתי דרכים עקרוניות להתייחס לכך[1]:
- הדוגמאות הובאו כדי ללמוד רק מן המשותף שביניהן. ההיגיון הוא, שלו היינו מביאים דוגמא אחת, היינו עלולים להבין ממנה עניין צדדי, ולחשוב שלשם כך היא הובאה. אך כאשר מביאים יותר מדוגמא אחת, הרי שהמשותף לכל הדוגמאות, מצטמצם, ובכך מדייק את הדוגמא.
- הדוגמאות הובאו כדי ללמוד גם מן השונה שביניהן. ההיגיון הפעם הוא הפוך – לו היינו מביאים דוגמא אחת, היינו לומדים ממנה רק את מה שיש בה, ותו לא. עכשיו שהובאו דוגמאות נוספות, ניתן ללמוד גם מן התוספת שיש בכל אחת מהן, על האחרת.
לפי האפשרות הראשונה, המשותף לשתי הדוגמאות – הענן והיונים, הוא המהירות שבה הם נעים ממקום למקום. וממילא, משמעות התמיהה, או ההתפעלות היא מן המהירות שבה חוזר עם ישראל לארצו, ולמצבו הטוב, וכמו שמפרש המצודות דוד:
מי אלה אשר ממהרים לשוב כעפיפת הענן וכיונים הממהרים לעוף אל ארובותיהם
אך לפי האפשרות השניה, צריך לחפש מה מוסיפה כל דוגמא. כאן ניתן לראות שינוי עקרוני בין שתי הדוגמאות.
הענן הוא דומם, ואיננו נע בכח עצמו. הכיוון והמהירות שלו נקבעים על ידי כח חיצוני – הרוח.
לעומתו היונה היא יצור בעל רצון עצמי. המעוף שלה הוא מכוון מטרה – לחזור הביתה.
יתכן שהענן והיונה מייצגים שני סוגי חזרה לארץ – החזרה המוכרחת והחזרה האידאולוגית.
בצד רבים וטובים שהגיעו לארץ מהחלטה מושכלת ישנם רבים וטובים אחרים שהגיעו אליה מכרח הנסיבות. צרות וגזירות מכל הסוגים, הביאו לארץ עולים חדשים רבים.
סביר להניח שמי שהגיע מבחירה הרגיש בבית כבר בהתחלה, עם כל הקשיים של העליה. מי שהגיע בעל כרחו, ודאי חווה קשיים גדולים יותר, בהסתגלות לארץ, שלא רצה בה מלכתחילה.
אך כאן אולי מתחברות שתי הדוגמאות בדרך נוספת – גם אלה שעפו כעב, בעל כרחם, הגיעו בסופו של דבר להרגשה של יונה החוזרת לארובתה, והפנימו שהם נמצאים בבית.
וגם בהקשר לימי התשובה שבהם אנו נמצאים, ניתן לראות תהליכים מושכלים של תיקון, לצד מי שנדחף, כמעט בעל כורחו ליישר ולתקן את דרכו. זה שהגיע שלא מבחירה, אינו חושב אולי ששב, אלא שהלך למקום זר לו. אך גם בו יוכל להתקיים בסופו של דבר – אחרי המעשים ימשכו הלבבות, והוא ירגיש ששב בתשובה כיונה השבה לארובתה.
[1] בניסוח פורמאלי יש כאן אפשרות ל (A ו B ) מול האפשרות של A) או B)
קובץ להדפסה נמצא כאן: