קובץ להורדה:

להורדה:

מדוע מופיע הציווי על מתנות עניים באמצע פרשת המועדים, בסמוך לחג השבועות.

[* תודה למיכאל שטריק, שהרעיון לדברים האלה, עלה אצלי בעקבות שיעור ששמעתי ממנו.]

מהי הדרך הנכונה לחינוך לערכים ? כיצד נטביע את המחויבות לעשיית טוב, ואת ההימנעות מן ההפך ? שאלה זו העסיקה ומעסיקה אותנו רבות.

היום ננסה לדרוש את סדר העניינים בפרשה, כדי להגיע למסקנה מעניינת במטרה חשובה זו.

חלקה הראשון, והעיקרי של הפרשה (השניה) אותה אנו קוראים השבת, עוסק בשתי דרכים של אמצעים חינוכיים – פרס ועונש.

הפרשה מתחילה ב"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ומציעה מגוון של הבטחות לדברים טובים שיקרו לעם ישראל בעקבות כך. כלכלה משגשגת, נצחון במלחמות, שלום ועוד, מהווים תמריץ חשוב למחויבות של עם ישראל לקיום הברית, ולקיום המצוות.

מייד אחר כך, עוברת התורה לצד ההפוך, מה יקרה אם עם ישראל יחליט ללכת דווקא לכיוון ההפוך, ולהתנתק מן הברית – "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי". כאן מובטחת רשימה ארוכה מאוד, של עונשים שיבואו בעקבות כך[1].

שני החלקים מסתיימים בפסוק: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". זהו לכאורה סיום ראוי לספר ויקרא כולו. אך מייד לאחר מכן, עולה נושא, שלכאורה אין לו קשר בכלל לשני החלקים הקודמים. התורה מדברת על אדם שנדר את ערכו שלו, או של אדם אחר לבית המקדש. כאן מופיעה רשימה המפרטת לפי מין וגיל, את סכום הכסף אותו הוא צריך לתת לבית המקדש. אין צורך לבדוק את בריאותו של האדם, את כושר ההשתכרות שלו, את מעשיו הטובים או הרעים – התשלום הוא קבוע.

מה מקומה של פרשה זו, בצמוד לענייני השכר והעונש ?

כדי לענות על כך נציב עקרון חינוכי – הדבר החשוב ביותר בחינוך, הוא לתת למתחנך דימוי עצמי טוב וגבוה ככל האפשר. הטיפול בילד מפריע או מרדן, צריך לכלול מרכיבים מועטים ככל האפשר של עונש, מרכיבים מסוימים של שכר, ומנה גדושה של יצירת ערך עצמי, שיביא אותו להאמין בכוחותיו, לקחת אחריות, ולהוציא מן הכח אל הפועל את כל הדברים הטובים הגנוזים בו.

כיצד נוצר דימוי עצמי חיובי ? על ידי קשר טוב עם דמות הזדהות. הורה או מורה, למשל, יכול להביע התנגדות למעשה מסויים שבחר בנו או תלמידו לעשות, או אפילו לדרך החיים בה בחר ללכת, אך אם במקביל יתן לו תחושה שעל אף המחלוקת הוא חשוב ויקר לו, וערכו לא ירד בעיניו, הוא מגדיל מאוד את הסיכוי, שהלה יפתח דימוי עצמי גבוה, שיביא אותו ליכולת לקחת אחריות ולתקן את מעשיו. זוהי דרך ארוכה מאוד, בה אין רואים תוצאות מיידיות, אך לטווח הארוך היא המועילה ביותר.

גם הקב"ה, לאחר השימוש בדרכים הנפוצות של שכר ועונש, נוקט בשיטה דומה – גם אם סטיתם מן הדרך, גם אם אינני מסכים בכלל עם האופן בו אתם נוהגים, אני רואה בכם אנשים בעלי ערך, וערך זה אינו משתנה גם אם אינכם נמצאים בדרך הנכונה. פרשת הערכים, יותר משהיא תורמת לבית המקדש, מן הבחינה הכלכלית, תורמת לאדם המעריך את התובנה שערכו בעיני התורה, ומכאן גם בעיני עצמו הוא מוחלט, ואינו בר שינוי.

[1] באחת מן השנים הקודמות התייחסנו לעניין האורך של העונשים לעומת הקיצור של השכר, שאינו מעיד בהכרח על כך שהתורה מאמינה יותר בעונש, אלא על כך שהיא מאמינה שעונשים הם פחות יעילים ולכן צריכים לבוא במסות גדולות.

כאן אפשר להוריד קובץ להדפסה:

בפרשת השבוע, מופיעים הימים הללו, בהקשר אחר, לכאורה. לאחר שהתורה מסיימת לדבר על שנת השמיטה, הבאה פעם בשבע שנים, היא עוברת לדבר על מחזור של 49 שנים, ובו שבע שמיטות, שלאחריהן מגיעה שנת היובל.

שנה זו, מלבד דיני השמיטה שנוהגים בה, מיוחדת בכך שהעבדים משתחררים בה, והקרקעות שנמכרו בארץ ישראל, חוזרות בה לבעליהן. מתי בדיוק ? את זאת מנסים חז"ל ללמוד מן הפסוקים:

וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

מן הפסוק הראשון, עולה שהזמן הקובע את שנת היובל הוא י' בתשרי – יום הכיפורים. אך מן הפסוק השני שבו השנה כולה מתקדשת, עולה לפי חז"ל שהזמן הקובע את שנת היובל, כמו כל שנה, הוא א' בתשרי – ראש השנה. מתוך הסתירה הזו לומדים חז"ל (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה ח:):

מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים – תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן, ושדות חוזרות לבעליהן.

אם כן, מתברר לנו שישנה תקופת ביניים הנמשכת עשרה ימים. בתקופה זו האדון אינו אדון, והעבד אינו עבד, אך במקביל הוא איננו חוזר לביתו אלא יושב בבית אדוניו.

לשם מה נצרכת תקופה זו ? ולשם מה צריכים חז"ל לציין שהעבדים אוכלין, ושותין ושמחין ועטרותיהם בראשיהם האם אין זה ברור מאליו ?

יתכן שהחלק השני של השאלה, עוזר לנו להבין את התשובה על החלק הראשון.

ראשית אנו צריכים להבין באילו עבדים מדובר. עקרונית, כל עבד עברי משתחרר ביובל, בין אם נמכר זמן קצר או ארוך לפניו. אך צריך לזכור שישנן גם נקודות שחרור נוספות בדרך. כל עבד עברי משתחרר לאחר שש שנות עבודה, או לאחר שהוא משלם את החלק היחסי מן הסכום שבו נקנה, לפי מספר השנים שנשארו להשלמת שש שנים. רוב העבדים שנמכרו לאורך 49 השנים לאחר היובל, כבר השתחררו מזמן. אך ישנו סוג אחד של עבדים שממשיך לעבוד:

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם … וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

המילה לְעֹלָם, התפרשה על ידי חז"ל – לעולמו של יובל. כלומר, עבד שאינו רוצה להשתחרר, עובד עד היובל, ואז יוצא לחפשי. אם כן, מדובר בעבד שמשיקולים שונים, לא רצה לצאת לחפשי. לעבד כזה נדרשת תקופת הסתגלות. היציאה לחופש קשה עליו. היא מטילה עליו אחריות לגורלו, אחריות שממנה הוא מפחד. לשם כך, נדרשים הימים הללו, המקבילים אולי לשבעת ימי המשתה לאחר חתונה. בימים אלו, נדרשים העבדים הנידונים לשחרור, לערוך משתאות שיכינו אותם מבחינה נפשית לכך שהצעד אותו הם עושים, הוא התחלה של תקופה חשובה ומשמחת בחייו, בה יהפוך לאדם חופשי.

ניתן לראות בימים אלו את עשרת ימי התשובה של העבד, בהם הוא חוזר בתשובה מן התפיסה המעוותת של התלות באדם אחר שפיתח בשנות העבדות הארוכות.

תקופת ההסתגלות הנדרשת הזו, יכולה להבהיר לנו, החיים בתקופה בה העבדות לכאורה אינה קיימת, כי קל מאוד לתבוע חופש אך קשה מאוד ליישם אותו, ואנו צריכים לעמול קשה על כך, כלפי עצמנו, וכלפי אחרים (כדאי להתוודע לפעולתה של עמותת "פעמונים" העוסקת בכךpaamonim.org/index.php)

כאן אפשר להוריד קובץ להדפסה: